בר בורוכוב

 1881-1917

מנהיג ציוני וסוציאליסט

בר בורוכוב נולד בשנת 1881 באוקראינה, למשפחת משכילים שהיתה מקורבת לחיבת ציון,

אך דגלה גם בהשתלבות בסביבה הנוכרית. הוא למד בגימנסיה הרוסית ונחשב לתלמיד

טוב.

כבר מגיל צעיר נמשך בורוכוב אל תנועות השמאל, ובשנת 1900 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית

הרוסית, אולם שנה מאוחר יותר הוא סולק מהמפלגה על רקע מוצאו וגם האפשרות ללמוד

באוניברסיטה נמנעה ממנו, כמו ממרבית היהודים. אירועים אלה הובילו לשינוי בהשקפתו

השמאלית, ובשנת 1901 הוא הקים את אגודה ציונית-סוציאליסטית, שהגנה הן על זכויותיו

של העובד היהודי והן הקדישה מזמנה לארגון הגנה עצמית מפני פרעות ופוגרומים.

בורוכוב התקרב מאוד לציונות בין השנים 1901-1905 , שהיו שנים של תסיסה חברתית

עזה בכל האיזור.

בורוכוב הצטרף לאגודות "פועלי ציון", שדגלה ברעיונות ציונים-סוציאלסטים דומים

ובשנת 5091, בקונגרס הציוני השביעי, היה בורוכוב, יחד עם אוסישקין, מן המתנגדים

הבולטים לתכנית אוגנדה שהציע הרצל. באותה שנה הוא כתב את חיבורו המפורסם "לשאלת

התיאוריה הציונית", בה הניח את היסודות לציונות הסוציאליסטית. בורוכוב טען

כי שורש הבעיה של היהודים נעוץ בעובדה שהם אומה ללא אדמה, והציונות תפתור

את הדבר. במחשבתו של בורוכב התמזגו תהליכים של שחרור לאומי ושחרור מעמדי.

לדבריו, לשני הדברים אותה המטרה: לאפשר לעם היהודים להפוך לעם יצרני.לטענתו,

הצורך לשמר חיים יהודיים ברחבי העולם מרחיק את היהודים מענפי הייצור הבסיסייים

של החברה (כגון חקלאות ותעשייה), ובכך גורם למתיחות בין יהודים ללא יהודים.

חיים עצמאיים בארץ ישראל, אמר בורוכוב, יאפשרו ליהודים ליצור משק מפותח יותר,

ללא צורך בהסתגרות.

בשנת 1906 התאחדו אגודות "פועלי ציון" באיזור, והקימו מפלגה באותו השם. באותה

שנה פירסם בורוכוב את מאמרו "הפלאטפורמה שלנו" שעסק שוב בבעיית החיים היהודיים

בגולה. בשנת 1907 עזב בורוכוב את האיזור, והיה בין מקימיה של "ברית הפועלים

היהודית העולמית פועלי-ציון" בהאג.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר בורכוב לארצות הברית, שם הפך לאישיות מרכזית

בחיים הציוניים והיהודיים. הוא שימש כדובר של ארגון "פועלי ציון" האמריקאי,

וכן של הקונגרס היהודי, הן האמריקאי והן העולמי. לאחר פרוץ מהפכת פברואר ברוסיה,

בראשית 7191, עזב בורוכב את ארצות הברית ושב לרוסיה, שם עזר לנסח את דרישותיהם

של היהודים לאחר המלחמה. במהלך אותה שנה הוא פתח בפעילות נמרצת לאיחוד כל

הזרמים של "פועלי ציון" במדינה הרוסית. בשיאה של עבודה זו לקה בדלקת ריאות

ונפטר בקייב בדצמבר 1917הוא בן 36 בלבד. בשנת 1963 עצמותיו הועלו לארץ

והוא הובא לקבורה בקיבוץ כנרת, שם קבורים אישים נוספים מן הציונות הסוציאליסטית.

תרומתו העצומה של בורוכוב לציונות טמונה בעובדה כי הצליח לגשר בין שאיפה ללאומיות

לשאיפה לשיוויון מעמדות, וזאת בזמן בו התיאוריה המרקסיסטית דחתה כל רצון ללאומיות,

ובמיוחד לאומיות יהודית. זרמים שונים בתנועת העבודה הציונית ראו בבורכוב מורה-דרך.

 צעירים יהודים רבים, שנקרעו בין חיבתם לציון לבין האידיאל של עולם חדש וסוציאליסטי,

מצאו אצל בורוכוב את המיזוג האידיאלי בין השניים.