יוסף חיים ברנר

 (1291-1881)

סופר עברי.

ברנר נולד באוקראינה ולאחר שלמד בישיבה הוא נסע להומל שם הוא הצטרף לארגון ה"בונד" ,ארגון יהודי

שמאלי. בשנת 1900 התפרסם ספורו הראשון "פת לחם" בעיתון "המליץ",שנה לאחר מכן יצא קובץ ספוריו הראשון" מעמק עכור". בין השנים 1902 ל- 1903 הוא שירת בצבא הרוסי אך הוא ערק ונמלט לונדון כאשר היה אמור להישלח לחזית המלחמה בין רוסיה ליפן. הוא ישב בלונדון עד 1908. הוא ייסד וערך את הירחון העברי " המעורר". הוא היה לפעיל בתנועת פועלי ציון, תנועה ציונית סוציאליסטית. ב- 1908הוא עבר ללבוב, פולין שם הוא ערך את " רביבים". ברנר עלה לארץ ישראל ב-  1909 והתיישב בירושלים לאחר שעבד זמן מה בחדרה. בזמן הלחמת העולם הראשונה הוא עבר ליפו ולימד בגימנסיה הרצליה, הוא לקח לעצמו אזרחות עותמאנית כדי שהשלטונות התורכיים לא יגרשו אותו מהארץ. הוא ערך וכתב בערים שונות בכל רחבי הארץ. ב- 1920 הוא הלך לגליל שם הוא חי בין אנשי גדוד העבודה, סוללי כביש טבריה-מגדל. הוא שב ליפו ב1291- ושם הוא נרצח בידי הערבים במהלך הפרעות ( 2 במאי 1921).

הרקע לספוריו של ברנר הוא אותנטי ולקוח מחוויותיו הוא עצמו. הוא תיאר את חיי היהודים ברוסיה. את מצבם

הקשה של היהודים העובדים בלונדון ואת מצבה של הקהילה היהודית בירושלים שחיה מ"צדקה", כספי החלוקה.

דמויותיו של ברנר היו דמויות סובלות שחיפשו את זהותן. הוא היה מודאג לגבי התנאים הסוציאלים ותיאר את המצב ואת דמויותיו באופן שלילי. הוא לא ייפה את המציאות אלא תיאר אותה בכלן אפרוריותה ונוקשותה. הזדהותו הייתה עם עצם המפעל הציוני.

ברנר תרגם כמה מהספרים הקלאסיים של העולם לעברית כמו כן הוא כתב ותרגם ביידיש. בין כתביו " בין מים למים" (1910) ," מכאן ומכאן " 1911) ), "מסביב לנקודה","שכול וכשלון" (1920) . בכתביו, תרם ברנר תרומה חשובה להתפתחותה של העברית המודרנית .