נתן אלתרמן

1910-1970

משורר, עיתונאי ומתרגם

נתן אלתרמן נולד בשנת 1910 בעיר וורשה שבפולין, כבן בכור לבלה, רופאת שיניים

במקצועה, ויצחק, מחנך לגיל הרך. שלוש שנים לאחר הולדתו התרחבה המשפחה, כשנולדה

אחותו הצעירה, לאה.

אלתרמן גדל בבית ציוני נלהב, בו הקפידו על שימוש בשפה העברית. אביו הקים בעיר

ורשה גן ילדים עברי ובית ספר לגגנות, וכתב ספרים בנושא. הבית היווה מוקד עלייה

לרגל לסופרים עבריים שהתגוררו בורשה או חלפו בה, וביניהם חיים נחמן ביאליק,

הלל צייטלין, יצחק כנצלנסון, יעקב פיכמן ואחרים.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החליטה המשפחה לברוח מפולין לרוסיה, תוך שבני

המשפחה משאירים את כל הרכוש מאחוריהם. הם הגיעו לקישינב שברוסיה, שם התגוררו

מספר שנים. אלתרמן למד בגימנסיה עברית בקישינב, והיה ילד מופנם וביישן, שסבל

מבעיות גמגום. בבטאון הגימנסיה התפרסם שירו הראשון, בשם "ט"ו בשבט".

בשנת 1925 עלה אלתרמן, יחד עם משפחתו, לארץ ישראל. המשפחה השתקעה בתל אביב

ואלתרמן למד בגימנסיה הרצליה. עם סיום התיכון נסע אלתרמן לאוניברסיטת ננסי

בצרפת, שם למד אגרונומיה וחקלאות.

בשובו לארץ בשנת 1931 השתקע בשנית בתל אביב, בה התגורר עד מותו. הוא החל לעסוק

בכתיבה ומשנת 1934 ובמשך תשע שנים רצופות היה חבר מערכת בעיתון "הארץ". הוא

פירסם בעיתון טור קבוע בשם "רגעים", עליו חתם בשם העט "אגב". בשנת 1943 עבר

אלתרמן לעיתון "דבר", בו כתב בסופי שבוע את "הטור השביעי", טור בחרוזים שעסק

בענייני אקטואליה, ובו הביע אלתרמן את תמיכתו במאבק ההגנה והפלמ"ח מול הבריטים.

חלקים נבחרים מטוריו פורסמו בסדרת ספרים הנושאת את אותו השם, ואף זיכו אותו

בפרס ארתור רופין מטעם עיריית חיפה.

במלחמת העצמאות לחם אלתרמן בנגב, יחד עם אנשי הפלמ"ח. שירו המפורסם מאותה תקופה,

"מגש הכסף", תיאר את גבורתם של חללי מלחמת העצמאות ואת הקורבן שיש לתת למען

קיומה של מדינה יהודית עצמאית.

לאורך השנים פירסם אלתרמן במקביל לשירתו הפוליטית-מחאתית גם שירה צרופה, שעסקה

בנושאים כגון אהבה, טבע, חברות וכד'. בשנת 1938 פורסם ספרו הנודע ביותר,

בשם "כוכבים בחוץ". בהמשך פירסם גם את הספרים "שמחת עניים", "שיר מכות מצרים",

"עיר היונה" ו"חגיגת קיץ". בספרים אלה ניתן למצוא הן שירים העוסקים בנושאים

כבדי משקל, כגון השואה, ההיסטוריה היהודית והמאבק לעצמאות, והן שירים בנושאים

כלליים. מוטיב מרכזי בשירתו המודרנית הינו העיר תל אביב, שאלתרמן היה מאוהביה

הגדולים.

אלתרמן כתב ותרגם גם מחזות. בשנת 1962 פורסם מחזהו "כנרת, כנרת", ולאחריו "פונק

הרוחות", "משפט פיתגורס", "מגילת אסתר", "אותלו" ועוד. המחזות הועלו על במת

התיאטרון וזיכו את אלתרמן בפרס טשרניחובסקי מטעם עיריית תל אביב. במחזות שתירגם

הצליח אלתרמן לשלב בין העברית החיה והמתחדשת לבין הקצב המקורי, הרבדים השונים

ופרטי המחזה.

בנוסף, כתב אלתרמן גם לילדים. שיריו לילדים פורסמו בעיתונים "דבר לילדים",

"כלנוע" ו"עיתוננו" ,וכונסו מאוחר יותר לספר. הוא פירסם גם ספרי ילדים כגון

 "האפרוח העשירי", "ספר התיבה המזמרת" ו"ספר החידות".

אלתרמן נודע באהבתו הרבה לנשים ולשתייה. הוא היה נשוי לשחקנית רחל מרכוס, להם

נולדה בת יחידה, המשוררת תרצה אתר. אלתרמן ומרכוס חיו בנפרד אך נותרו נשואים.

אלתרמן נהג לשבת הרבה בבתי קפה בתל אביב, ובראשם "כסית", שם התכנסו סביבו

אנשי רוח נוספים, ביניהם חיים גורי, משה שמיר, אהרון מגד ואחרים. ל"כסית"

היה אלתרמן נוהג להגיע מלווה בציירת צילה בינדר, אך גם לה הוא לא נותר נאמן.

בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, הפך אלתרמן לאיש ארץ ישראל השלמה. בשנה זו

הוא עבר לכתוב טור בשם "החוט המשולש" בעיתון מעריב, שם כתב עד יום מותו. בשנת

1968 זכה אלתרמן בפרס ישראל.

בשנת 1970 נפטר אלתרמן, והוא בן שישים בלבד. בצוואתו ביקש להיקבר בלא הספדים

ולהיטמן "סתם בין יהודים". הוא הובא לקבורות בעיר מגוריו, תל אביב.