עשר השנים שבין 1919 ל-1928 היו מן הקובעות ביותר בתולדות הרעיון והמעשה הציוניים.
ראשיתן בימי האופוריה הגדולים שלאחר הצהרת בלפור. עם תום מלחמת העולם הראשונה
דומה היה כי חזון דורות התגשם ובמהרה תקום המדינה היהודית בארץ-ישראל. ברחבי
העולם היהודי נערכו עצרות חגיגיות, פורסמו הערכות ותחזיות על הרכב "הממשלה
היהודית הראשונה" ורבבות ארזו את חפציהם והיו מוכנים לצאת לדרך.
המציאות היתה אפורה יותר מהחלומות. הבריטים הנהיגו בארץ שלטון צבאי, ומפקדיו
הבכירים היו טרודים בבעיותיהם, ורובם שללו את מדיניותה הפרו-ציונית של ממשלתם.
כך או כך, הם לא נתפנו - ואולי לא רצו כלל - לעסוק בענייני היישוב היהודי
ובעיקר בנושאי העלייה היהודית, ולמעשה נעלו את שערי הארץ בפני עולים. גם ההנהגה
הציונית לא מיהרה לשגר רבבות ואף אלפים ארצה.
בחששה שהארץ - ההרוסה והמוכה שלאחר ימי המלחמה - אינה מסוגלת לקלוט את הבאים,
בלמה את גלי ההתלהבות ותבעה מהיהודים להתאזר בסבלנות. אלה הן שנות עלייתו
של ד"ר חיים וייצמן כמנהיג הציונות. דרכו לא היתה קלה, בשל מתחרים ויריבים.
במיוחד קשה היה עימותו עם לואי ד' ברנדייס, המנהיג הציוני הנודע מארצות הברית.
רוב הציונים האמריקניים, וברנדייס בראשם, סברו כי על התנועה הציונית להתרכז
בבניית הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל באמצעים כלכליים, ואל לה לעסוק בנושאי
אידיאולוגיה. ידם של וייצמן והציונים האירופיים היתה על העליונה וברנדייס
פרש מפעילות ציונית.
בארץ-ישראל חל שינוי מ-1920 ואילך. בריטניה הגדולה קיבלה את המנדט על הארץ
באביב 1920 וב-ו ביולי של אותה שנה החל לכהן כנציב עליון אזרחי ראשון הרברט
סמואל, יהודי-אנגלי מקורב לציונות, שסייע רבות להשגת הצהרת בלפור.
נראה היה שכל משאלותיהם של הציונים מתגשמות. העלייה החלה זורמת, אך לא בקצב
שרצה וייצמן. שעת הרצון של 1919 חלפה וזרם העולים היה דקיק. זמן-מה לאחר מכן
התבטא וייצמן בעצב בשאלו: "עם ישראל - אייכה?"
חרף זאת נעשו בארץ פעולות גדולות. מוסדות היישוב, ובראשם ועד הצירים וההנהלה
הציונית שהחליפה אותו, הרחיבו את רכישת הקרקעות וב-1921 - לאחר לא מעט ויכוחים
- נרכשו שטחים גדולים בעמק יזרעאל, בהיקף שלא נודע עד אז. החלה ההתיישבות
הגדולה בעמק, שתוך פחות מעשור הוסיפה ליישוב היהודי יותר מעשרים יישובים חדשים.
עד 1923 זרמו מדי שנה ארצה כשמונת אלפים נפש, במה שזכה לשם העלייה השלישית.
חלק גדול מהבאים היו חלוצים - צעירים, רווקים, בעלי תפיסת עולם סוציאליסטית,
שביקשו להקים בארץ-ישראל לא רק מדינה ליהודים, אלא גם חברה צודקת יותר. הם
הקימו גופים התיישבותיים, קיבוצים ומושבים, והנודע ביותר ביניהם היה גדוד
העבודה על-שם יוסף טרומפלדור. ההסתדרות הציונית תמכה בהם, וההתיישבות השיתופית
היתה באותן שנים בבת עינה. בד-בבד עשה נשיא ההסתדרות הציונית, ד"ר וייצמן,
מאמצים למשוך לעבודה בארץ-ישראל גם לאציונים, בעלי אמצעים מאמריקה, והוא ביקש
לרתמם למפעל באמצעות גוף חדש שיקים - הסוכנות היהודית.
ב-1924 החל גל חדש של עלייה - העלייה הרביעית כפי שכונה - ושונה. רבבות מיהודי
פולין נהרו ארצה. רובם לא היו חלוצים, אלא אנשי המעמד הבינוני, שרצו לחיות
בעיר ולא בהתיישבות ובחקלאות. בשנתיים הבאות גדלה תל-אביב באופן ניכר, והפכה
מעיירה לעיר. העלייה הרביעית חידדה את הוויכוח שהיה קיים כל העת: האם על ההסתדרות
הציונית לתמוך בהתיישבות החקלאית השיתופית, תמיכה המחייבת השקעות כספיות גדולות,
או שיש לתת לכוחות השוק "לשחק",
לא להתערב יתר על המידה ולאפשר את צמיחתו של משק קפיטליסטי. לכך היו מתנגדים
לא מעטים, ובראשם ד"ר חיים וייצמן.
העובדה שכ-60 אלף יהודים עלו ארצה, רובם ללא תקציבים וסיוע, הסתדרו כאן במהירות,
בעיר בעיקר, וביישוב שררה אווירת גיאות - סיפקה למצדדי הכלכלה הפרטית נשק
רב-ערך. אולם לא לאורך זמן.
גם בשנות העלייה הרביעית, העירונית כביכול, לא פסקה ההתיישבות החקלאית,
הן הציבורית-שיתופית והן הפרטית. בשנים אלה קם גוש מושבות חדשות מצפון מזרח
לתל-אביב ובשרון, בהן בני-ברק, הרצליה, רמתיים ומגדיאל, וחוזקו היישובים שהוקמו
קודם לכן באזור - כפר סבא, רעננה ועיר שלום (מאוחר יותר - רמת
השרון). ענף ההדרים היה באזור זה ענף כלכלי מרכזי.
ואולם אחרי הגיאות הגדולה של השנים 1924 ו-1925 באה תקופת שפל - "משבר העלייה
הרביעית". זה היה, כפי הנראה, המשבר הקשה ביותר שפקד את היישוב היהודי בטרם
מדינה. העלייה דעכה, הירידה הייתה בעלייה, אלפים היו מובטלים וקיומו של המפעל
הציוני בארץ ישראל הוטל בספק. וייצמן שקד כל העת על מציאת מקורות מימון לחיזוקו
של היישוב וב1927- גייס חוגים רבי השפעה ביהדות האמריקנית הלא ציונית לפעולה
בארץ ישראל. ב1928- סיימה את עבודתה "ועדת הסוכנות" והיא סללה את הדרך להקמתה
של הסוכנות היהודית ב1929-, כפי שיסופר בפרק הבא.
בארץ ישראל של 1928 היו לא מעט צללים, אך גם אורות. המשבר עדיין לא תם, אולם
ה"יש" של העשור מאז הצהרת בלפור לא היה מובטל כלל וכלל. מספר היהודים בארץ
גדל פי שלושה - מ55- אלף לכ160- אלף. גם במספר הישוביים חל גידול ניכר - מ49-
ב1917- ל96- ב1928-. הקרן הקיימת לישראל רכשה עד שלהי 1927 למעלה ממתאיים
אלף דונם קרקע. המפעל הציוני בארץ ישראל נע בלא מעט קשיים. לעיתים שני צעדים
קדימה וצעד אחד לאחור. הבריטים היו אוהדים, אם כי פחות משניתן לקוות. הערבים
פרעו ביישוב היהודי פעמיים בתחילת שנות העשרים ולאחר מכן חדלו, והיה מקום
לתקווה שהם מתרגלים לנוכחות היהודית הגוברת בארץ ישראל.
1919
3 בינואר
פגישה נוספת בין ד"ר חיים וויצמן, המנהיג הציוני והאמיר פיצול מראשי "המרד
הערבי". השניים מגיעים להסכם בין שתי התנועות הלאומיות - היהודית והערבית.
פייצל מקבל את הצהרת בלפור וויצמן מבטיח סיוע לערבים בפיתוח ארצותיהם. תזכיר
ההסתדרות הציונית מוגש לוועידת השלום בוורסיי, צרפת. הדרישות הציוניות: ליהודים
זכות היסטורית על ארץ-ישראל; מן הראוי שבריטניה תקבל מנדט על הארץ; גבולות
ארץ-ישראל יכללו בתוכם חלקים מלבנון, מסוריה, ומעבר הירדן.
3 בפברואר
מתחיל לפעול "ועד המשלחות היהודיות" - נציגי ארגונים וגופים יהודיים מכל העולם
שהופיעו בפני ועידת השלום, ביוזמת ההסתדרות הציונית. תובעים הבטחת זכויות
לאומיות ליהודים בארצות מושבם. פעל עד 1936 והתמזג עם הקונגרס היהודי העולמי
שהוקם באותה שנה.
פברואר
בלונדון מתכנסת ועידה ציונית גדולה ומשתתפים בה נציגים מארצות רבות. עוסקת
בנושאי השעה, ובהם דיוני ועידת השלום, הבטחת זכויות ליהודים בכל ארצות מושבם,
שאלת ההגירה היהודית ועוד.
24 בפברואר 12- במרס
משלחת ציוני, בראשות וייצמן וסוקולוב, מופיעה בפני "מועצת העשרה" של ועידת
השלום ומציגה
את תביעותהציונים לגבי ארץ ישראל ואת תפיסתם לגבי הענקת זכויות לאומיות למיעוטים
היהודיים במדינות חדשות באירןפה.
10 ביוני
מגיעה לארץ ועדת קינג-קריין, שנשלחה על-ידי ועידת השלום. השניים, אמריקנים,
נתבקשו לברר אצל תושבי ארץ-ישראל את עמדתם לגבי השלטון הרצוי להם. מסקנות
הוועדה, שפורסמו מאוחר יותר, הן אנטי-ציוניות ומציעות, בין השאר, לצרף את
ארץ-ישראל לסוריה.
9 ביולי
לארץ-ישראל מגיע לביקור לואי ד' ברנדייס, שופט בית המשפט העליון בארצות הברית
ומראשי הציונות בארץ זו.
אוגוסט
בלונדון מתכנס הוועד הפועל הציוני בהשתתפות וייצמן ולואי ברנדייס. עולה בו,
לראשונה, נוסחת הסוכנות היהודית. מתח בין וייצמן לברנדייס.
אוקטובר
המנהיג הציוני הנודע מנחם אושיסקין עולה ארצה ומתמנה לראש ועד הצירים, הנציגות
הציונית הבכירה בארץ. עולה-חוזר המגיע אף הוא ארצה - יוסף טרומפלדור, איש
העלייה השנייה. הוא בא להכשיר את הקרקע לעליית מאות ואולי אלפי חברי תנועת
"החלוץ" ברוסיה.
9 בדצמבר
מוקם "הגדוד הראשון ליהודה" המורכב משרידי שלושת הגדודים העבריים שהוקמו בשנתיים
הקודמות. סמלו - מנורה בת שבעה קנים והמילה "קדימה" בעברית
19 בדצמבר
לחוף יפו מגיעה הספינה "רוסלאן" ובה 671 חוזרים ועולים מרוסיה. נחשבת לפותחת
העלייה השלישית ויש המשווים אותה - בשל נוכחות של אישי-ציבור, אנשי רוח, רופאים
ואמנים - ל"מייפלאואר" האמריקנית.
במהלך דצמבר 1919 מחמיר מצב הביטחון של ארבעת היישובים היהודיים בגליל העליון
- מטולה, כפר גלעדי, תל-חי וחמארה. טרומפלדור נשלח לגליל ומתמנה למפקד תל-חי.
ב-1919 לא מאפשר השלטון הצבאי הבריטי עלייה יהודית גדולה לארץ. גם ההנהגה הציונית
חוששת מעלייה גדולה בטרם זמן, עד שיוכשרו התנאים בארץ. בכרוז שהפיצה ההנהלה
הציונית בקיץ 1919 נכתב: "אמיגרציה ]הגירה[ המונית בלתימסודרת ובלתי-מוכנה
מראש תהיה האסון הגדול ביותר למהגרים ולארצנו הקמה לתחייה".
למרות כל האזהרות והחששות עולים בשנת 1919 באלפיים יהודים ארצה.
1920
גוברת המתיחות בצפון. חשש לגורל היישובים היהודיים.
1 במרס (י"א באדר תר"ף)
קרב תל-חי. ערבים תוקפים את תל-חי. במהלך היום נופלים יוסף טרומפלדור וחמישה
מחבריו. יחד עם שני חללים שנפלו קודם לכן מגיע מספר הנופלים לשמונה. המגינים
מפנים את תל-חי ולאחר ימים אחדים גם את כפר גלעדי ומטולה (חמארה פונתה בתחילת
ינואר).
7-4 באפריל
6 הרוגים וכמאתיים פצועים. בראש המגנים מתייצב זאב ז'בוטינסקי. הבריטים עוצרים
אותו ועוד 19 מהמגינים. העשרים נדונים למאסר ממושך. זעם ביישוב.
19 באפריל בחירות לאספת הנבחרים הראשונה של היישוב היהודי בארץ-ישראל.
26-25 באפריל
המועצה העליונה של מעצמות ההסכמה המתכנסת בסאן-רמו מחליטה למסור את המנדט על
ארץ-ישראל לידי בריטניה. הצהרת בלפור נכללת בכתב המנדט. שמחה ביישוב היהודי
ובתנועה הציונית ברחבי העולם.
15 ביוני קם ארגון ה"הגנה".
1 ביולי
תם השלטון הצבאי הבריטי בארץ. נציב עליון אזרחי ראשון, סר הרברט סמואל, יהודי-אנגלי
המקורב לציונות, נכנס לתפקידו.
24-7 ביולי
בלונדון מתכנסת הוועידה השנתית של ההסתדרות הציונית העולמית, לראשונה בהשתתפות
נציגים מהארצות שהובסו במלחמה (גרמניה, אוסטריה ועוד). דיונים בנושאי ההתיישבות
בארץ-ישראל. מחליטה להקים מכשיר כספי מרכזי - קרן היסוד, כזרוע הפיננסית של
ההסתדרות הציונית. וייצמן נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית. קרע בינו לבין ברנדייס,
המבקש להשתית את יישוב ארץ-ישראל על בסיס כלכלי בעיקרו ומתנגד לעבודה תרבותית
ואידיאולוגית בארץ ובתפוצות.
8 ביולי
הנציב החדש חונן את ז'בוטינסקי וחבריו. במקביל משחרר גם אסירים ערבים.
25 באוגוסט
נוסד גדוד העבודה (וההגנה) על-שם יוסף טרומפלדור - ארגון חלוצי מרכזי בשנות
העשרים.
5 באוקטובר
חברי כפר גלעדי חוזרים ליישובם בגליל. בעקבותיהם הולכים אנשי תל-חי ומטולה
11-7 באוקטובר
מתכנס המושב הראשון של אספת הנבחרים. בוחר בוועד הלאומי - המוסד המנהל והמבצע
העליון של היישוב היהודי בארץ.
4 בנובמבר
מגיעה לארץ "ועדת הריאורגניזציה" שנשלחה מטעם ההנהלה הציונית בלונדון לבדוק
את העבודה ההתיישבותית והארגונית הציונית בארץ-ישראל. במסקנותיה תובעת הוועדה
קיצוצים גדולים בהוצאות.
12-5 בדצמבר
בחיפה נערכת ועידת היסוד של הסתדרות העובדים - גוף מרכזי ביותר בחיי היישוב
והמדינה.
העלייה לארץ ב-1920 - למעלה מ-8000. רבים מהעולים חלוצים צעירים, המוכנים לכל
עבודה קשה - ייבוש ביצות, סלילת כבישים והקמת יישובים.
1921
22 בפברואר
בחירות ראשונות לרבנות הראשית - כחלק מארגון היישוב במסגרת כנסת ישראל. נבחרים
שני רבנים ראשיים: הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יעקב מאיר.
1-6 במאי
מאורעות תרפ"א- 1921. ערבים תוקפים את היהודים ביפו, פתח-תקווה, רחובות וחדרה.
47 הרוגים יהודים ולמעלה מ-100 פצועים. בין ההרוגים: הסופר הנודע יוסף חיים
ברנר.
14 במאי
הבריטים משעים את העלייה היהודית בשל המתיחות בארץ.
1 באוגוסט
הבריטים מפרסמים תקנות-הגירה חדשות, המגבילות את העלייה היהודית לארץ.
14-1בספטמבר
בקרלסבד, צ'כוסלובקיה, מתכנס הקונגרס הציוני הי"ב, ראשון לאחר שמונה שנות הפסקה.
הקונגרס מאשר את החלטת הוועידה הציונית בלונדון - בשנה הקודמת- להקים את קרן
היסוד וכן רכישת קרקעות גדולה בעמק יזרעאל.
11 בספטמבר
בעצם ימי הקונגרס עולה על הקרקע בעמק יזרעאל מושב העובדים הראשון - נהלל.
22 בספטמבר
אנשי גדוד העבודה מקימים בעמק יזרעאל המזרחי את קיבוץ עין-חרוד. עד סוף השנה
יעלו באזור זה עוד שלושה יישובים: גבע, כפר יחזקאל ותל-יוסף.
במהלך חודש ספטמבר מקבל היזם פנחס רוטנברג שני זיכיונות מהבריטים להפקת חשמל
בארץ-ישראל. מסתייע בהסתדרות הציונית.
דצמבר
דוד בן-גוריון, ששהה בשנה האחרונה בשליחות מפלגתו, אחדות העבודה, בלונדון,
חוזר ארצה ונכנס לתפקיד חבר מזכירות הוועד המועל של ההסתדרות. ממועד זה (עד
1935) הוא מכהן כמזכיר ההסתדרות.
ב-1921 נרכשים חלקים גדולים מעמק יזרעאל על-ידי חברת הכשרת היישוב של ההסתדרות
הציונית. ויכוח ממושך במוסדות האם לרכוש את הקרקעות בעת שהקופה ריקה, ואולי
להעדיף עליהן אדמות זולות יותר. ידועה אמירתו של מנחם אוסישקין: "אם תמצאו
שהקנייה היתה ביוקר, הרי תגידו שאוסישקין ורופין הם סוחרים גרועים; אולם במקרה
שלא היינו קונים את האדמה, הרי הייתם צריכים להגיד שהננו פושעים".
1922
16 באפריל קמה מפלגה חדשה - הפועל המזרחי. מאגדת פועלים דתיים.
2 ביוני
התקדמות בדרך היישוב היהודי לשלטון עצמי: שלוש מושבות ראשונות מקבלות מעמד
של מועצה מקומית - פתח-תקווה, ראשון-לציון ורחובות.
3 ביולי
ממשלת בריטניה מפרסמת מסמך מדיני רשמי בענייני ארץ ישראל(הספר הלבן של 1922)
שיש בו נסיגה מהבטחותיה בהצהרת בלפור. בין השאר נקבע שעבר הירדן המזרחי יהיה
לאמירות בראשות עבדאללה, בן המשפחה ההאשמית מחג'אז; העלייה היהודית תוגבל;
ותוקם מועצה מחוקקת שבה יהיה ייצוג לכל תושבי הארץ- דבר שיפגע ביהודים, שהם
מיעוט.
24 ביולי
המנדט על ארץ-ישראל נמסר רשמית לבריטניה על-ידי מועצת חבר הלאומים.
28-22 באוקטובר
ממשלת המנדט עורכת מפקד ראשון בארץ-ישראל, ממנו עולה כי בארץ מתגוררים 000,757
נפש, מהם כ-84 אלף יהודים ו-673 אלף ערבים ואחרים היהודים - 11%.
1923
1 בינואר
פרדריק קיש, יהודי-אנגלי ובעבר לויטננט-קולונל (סגן-אלוף) בצבא הבריטי, נכנס
לתפקידו כראש המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית בירושלים.
17-15 בינואר
בברלין מתכנס הוועד הפועל הציוני. דן בנושאי הקונגרס הציוני שייערך בקיץ הקרוב.
ד"ר וייצמן מדווח על העבודה ההתיישבותית בארץ-ישראל ובלונדון. בכינוס מובעת
מורת רוח מכך, שהממשל הבריטי בארץ-ישראל מעכב את קביעת מעמדו המשפטי והפוליטי
של הוועד הלאומי .
לקראת סוף הדיונים מטיל חבר ההנהלה זאב ז'בוטינסקי "פצצה": הוא מודיע על התפטרותו
בשל אי-הסכמתו לקו הפייסני, לדעתו, של וייצמן, במיוחד בכל הקשור ל"קריעת"
עבר הירדן מארץ-ישראל על-ידי הבריטים. לדעתו, מדיניות ההנהלה עלולה להביא
את התנועה הציונית ואת העבודה בארץ-ישראל "לידי כישלון גמור".
5 -16 באוגוסט
בקרלסבד, צ'כוסלובקיה, מתקיים הקונגרס הציוני הי"ג. על סדר היום: העבודה ההתיישבותית
בארץ-ישראל, פעולות קרן היסוד, פתיחה אוניברסיטה בירושלים, והתכנית להקמת
הסוכנות היהודית. ד"ר חיים וייצמן נבחר פעם נוספת כנשיא ההסתדרות הציונית.
29 באוגוסט
ננגס לתוקפו, רשמית, שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל. כתב המנדט כולל בתוכו
את הבטחת בריטניה (בהתאם להצהרת בלפור) להקים בית לאומי יהודי.
27 בדצמבר
בריגה, לטוויה, קמה בית"ר - לימים תנועת הנוער של המפלגה הרוויזיוניסטית בהנהגת
זאב ז'בוטינסקי. מגמותיה: חינוך הנוער ברוח שלמות המולדת, קיבוץ גלויות והכשרה
צבאית לנוער.
בשלהי 1923 מסתיימת העלייה השלישית לארץ-ישראל, שבמהלכה הגיעו ארצה למעלה מ-34
אלף יהודים, רבים מהם חלוצים. את היישוב היהודי פוקד משבר כלכלי וחברתי קשה,
בשל צמצום העבודות הממשלתיות (במיוחד סלילת כבישים). הירידה מהארץ גוברת.
קרן היסוד מספקת מימון לשני מרכזי הקליטה הראשונים בארץ-ישראל, למען עולים
מהעלייה השלישית. הקרן מקבלת על עצמה לממן את רשת החינוך של היישוב ובונה
כפר מקלט ליתומים מפוגרומים באוקראינה. במקביל היא מממנת נקודות התיישבות,
שירותי בריאות, פיתוח, תשתית ותעשייה.
1924
בתחילת השנה עדיין שורר משבר קשה ביישוב היהודי. העלייה בשפל.
השינוי מתחולל מחודשי האביב ואילך, כשלארץ זורמים אלפי עולים, במה שיקבל עד
מהרה את השם "העלייה הרביעית". רוב העולים מגיעים מפולין, בשל גזירות כלכליות
שהטיל שר האוצר ולדיסלב גראבסקי. משום כך נקראת עלייה זו גם "עליית גראבסקי".
סיבה נוספת להתגברות העלייה: נעילת שערי ארצות-הברית בפני מהגרים ממזרח אירופה.
ב-1924 עולים ארצה 14 אלף יהודים - שיא בעלייה מאז ראשית העלייה הראשונה, לעומת
שמונת אלפים בשנה הקודמת. חלק גדול מהעולים זורמים לתלאביב המתפתחת במהירות.
מרס
קמה חברת פיק"א (Palestine Jewish Colonisation Association) ממשיכתה של כברת
יק"א. עוסקת בתחומי ההתיישבות והתעשייה בארץ. בראשה ג'יימס רוטשילד, בן "הנדיב
הידוע".
26 במרס
עולים ארצה המשורר חיים נחמן ביאליק ואשתו מניה. בונים את ביתם בתל-אביב. 41
במאי יהודים חרדים מפולין מקימים מושבה חקלאית ממזרח לתל-אביב. שמה: בני ברק.
במהלך השנה נוסד יישוב של חסידים בסביבות חיפה - כפר חסידים.
17 באוקטובר
בתל-אביב קמה תנועת נוער חדשה - הנוער העובד. מאגדת נערים ונערות עובדים בחסות
ההסתדרות הכללית.
32 בנובמבר
מצפון לתל-אביב מוקמת מושבה חדשה, הנושאת את שמו של אבי הציונות - הרצליה.
8 בדצמבר
ראשיתה של שכונת בית-וגן מדרום ליפו. לימים - העיר בת-ים.
במהלך השנה תוקף ד"ר וייצמן מספר פעמים את העלייה הזורמת מפולין, שבאיה אינם
חלוצים דיים ומעדיפים את תל-אביב על פני היישובים החקלאיים. הוא מכריז כי
לא היה רוצה לראות בארץ שכונות וערים כדוגמת פרברי המלאכה והמסחר הזעיר שבווארשה.
דבריו מעוררים ביקורת בקרב העולים וחוגי המעמד הבינוני.
ביישוב היהודי מתרחב והולך ענף ההדרים. תוך שנים אחדות יתפוס מקום מרכזי.
1925
תוך חודשיים קמים בארץ-ישראל, בסיועה של ההסתדרות הציונית, שני מוסדות להשכלה
גבוהה: ב-9 בפברואר נפתח הטכניון בחיפה וב-ו באפריל - האוניברסיטה העברית
בירושלים. התרגשות רבה ביישוב, בעיקר מטקס פתיחת האוניברסיטה.השושבין הוא
ד"ר חיים וייצמן, ובין אורחי הכבוד - הלורד בלפור, אבי ההצהרה הנושאת את שמו
וגנרל אדמונד אלנבי, כובש הארץ במלחמת העולם הראשונה.
31 במרס
ייסוד עפולה - עיר חקלאית-תעשייתית בלב עמק יזרעאל. שמה הראשון "עיר יזרעאל".
מתוכננת להיות העיר הגדולה ביותר בארץ.
30 באפריל
זאב ז'בוטינסקי מקים בפאריז תנועה פוליטית חדשה - בעלת גישה ביקורתית (רוויזיוניסטית)
כלפי ההנהגה הציונית - התנועה הרוויזיוניסטית.
בחודשי האביב והקיץ גוברת העלייה ומגיעים אלפים. השיא ביוני - 4200 נפש. ברחבי
היישוב, ובעיקר בתל-אביב, גיאות כלכלית. עד סוף השנה מגיעים 35 אלף עולים
חדשים - שיא שלא היה כדוגמתו מאז ימי העלייה הראשונה.
28-18 באוגוסט
בווינה, אוסטריה, נערך הקונגרס הציוני הי"ד. עומד בסימן העלייה ההמונית לארץ
(העלייה הרביעית) ומתפתח בו ויכוח לגבי דרכי הגשמת הציונות בארץ-ישראל - בין
התומכים בקו החלוצי-שיתופי לבין התומכים בקו היוזמה הפרטית. הצלחת העולים
ה"פרטיים", במיוחד בתל-אביב, מועלית על נס. צירי המרכז והימין קוראים להנהגת
ההסתדרות הציונית לזנוח את התמיכה בהתיישבות השיתופית. וייצמן מגן על התיישבות
זו.
תל-אביב שבתחילת 1924 ישבו בה כ-20 אלף נפש, מסיימת את שנת 1925 עם 40 אלף.
רוב חודשי השנה נמשכת הגיאות הכלכלית. לקראת סופה מורגשים סימני רפיון.
1926
במהלך השנה מתעצם המשבר הכלכלי והחברתי בארץ-ישראל היהודית.
האבטלה גוברת. מעמיק "משבר העלייה הרביעית" - כך כונה באותה עת ובשנים הבאות.
העלייה מצטמצמת בהשוואה לשנה הקודמת - רק 14 אלף, ובה-בשעה גוברת הירידה מהארץ.
4 במאי
אלפים מלווים בתל-אביב את הטמנת עצמותיו של המנהיג הציוני הנודע מכס נורדאו,
שהועלו מפאריז. נפטר ב-1922. ברחבי היישוב מוכרז יום אבל.
ספטמבר
כדי להתגבר על המשבר מוצע ליישב 1000 משפחות ביישובים חקלאיים. זוהי "תכנית
האלף" הראשונה. השנייה תהיה בשנות השלושים.
לאחר הפוגה בהתיישבות בעמק יזרעאל קמים ב-1926 שבעה יישובים חדשים במערב האזור.
בפולין קמה "גורדוניה", תנועת-נוער ציונית על-שם אהרן דוד גורדון. קשורה למפלגת
הפועל הצעיר בארץ-ישראל. מקימה סניפים בארצות אירופה ובארץ-ישראל.
ב-1926 תמה למעשה העלייה הרביעית. במהלכה הגיעו ארצה כ-60 אלף יהודים תוך שנתיים.
נחשבת לעלייה ההמונית הראשונה. חלק גדול מבאיה היו אנשי המעמד הבינוני מפולין.
מטה קרן היסוד עובר מלונדון לירושלים.
ב-1926 עורך הכלכלן והסוציולוג הנודע פרופ' פרנץ אופנהיימר (מי שתכנן את ה"קואופרציה"
במרחביה) ביקור ממושך בארץ-ישראל ובודק - לפי הזמנת ההנהלה הציונית - את ההתיישבות
החקלאית השיתופית. הדו"ח שלו חריף ביותר ומתקבל בביקורת על-ידי המתיישבים
ורוב ההנהגה.
1927
שנת המשבר - "משבר העלייה הרביעית" - הקשה ביותר. 40% מפועלי תל-אביב מובטלים.
העלייה לארץ בשפל והירידה מגיעה לשיא: עולים 2,007 יורדים 5,000. נפטר הסופר
והעורך אחד העם (שמו האמיתי: אשר גינצברג). אבי "הציונות
הרוחנית". בן 71. הובא למנוחות בתל-אביב.
2 בינואר (כ"ח בטבת תרפ"ז)
ד"ר חיים וייצמן חותם על הסכם עם לואי מרשל, מראשי ה"לא-ציונים" בארצות הברית,
על הקמת הסוכנות היהודית המורחבת.
17 בינואר
בשלב הראשון מחליטים השניים לשגר לארץ שתי ועדות :- "ועדת הסוכנות" ו"ועדת
המומחים". הוועדות מגיעות לביקורים ממושכים בארץ-ישראל במהלך 1927 ובתחילת
.1928
נוסד הקיבוץ הארצי - ארגון ארצי של קיבוצי השומר הצעיר, בראשו יעמדו, במשך
עשרות שנים, מאיר יערי ויעקב חזן.
1 באפריל
לאחר מאבק ממושך מצליח היזם משה נובומייסקי, באמצעות שותפים בריטים ובסיוע
ההסתדרות הציונית לקבל מהממשלה הבריטית זיכיון להפיק אשלג מים המלח.
9 באפריל
קמה תנועת בית"ר בארץ-ישראל.
24 באפריל
חברת "סולל בונה", מבסיסי הכוח של הסתדרות העובדים, פושטת את הרגל בעטיו של
המשבר הכלכלי.
יוני
מנחם אוסישקין, יו"ר הקרן הקיימת לישראל, משיג מציוני קנדה מיליון דולר, שיועברו
במשך עשר שנים, לרכישת אזור התיישבותי חדש וביצתי - ואדי חווארת (לימים עמק
חפר). נוסד הקיבוץ המאוחד שיהיה לימים זרם ההתיישבות הקיבוצי הגדול ביותר.
5 באוגוסט
בראשו יעמוד, במשך עשרות שנים, יצחק טבנקין. הקונגרס הציוני הט"ו מתכנס בבזל,
סוויץ. הדיונים עומדים בצל המצב הקשה וחוסר העבודה בארץ-ישראל. מוקמת הנהלה
מצומצמת בת שלושה חברים, במטרה להילחם במשבר העלייה הרביעית.
30 באוגוסט -11 בספטמבר
בנהריים שבעמק הירדן מתחילות עבודות ההקמה של תחנת כוח הידרו-חשמלית של חברת
החשמל בהנהלת פנחס רוטנברג.
1928
נכנסת לתוקפה חוקת כנסת ישראל שאושרה על-ידי ממשלת המנדט. זוהי המסגרת החוקית
לארגונו של היישוב היהודי בארץ-ישראל וממנה נגזרות פעולות מוסדותיו העיקריים:
אספת הנבחרים, הוועד הלאומי, הרבנות הראשית והקהילות בערים וביישובים.
1 בינואר
ההנהלה הציונית, בשיתוף הסתדרות העובדים, יוזמת שורה של עבודות פיתוח, כדי
להקל על האבטלה הקשה.
אפריל
דו"ח "ועדת הסוכנות" המסתמן על "ועדת המומחים" שאנשיה ערכו ביקורים ממושכים
בארץ ולמדו מקרוב את הישגיו ובעיותיו של היישוב היהודי, ובעיקר הזרוע ההתיישבותית-חלוצית
שלו - מתפרסם בלונדון.
18 ביוני
בשבועות הבאים יעורר סערה גדולה ביישוב ובתנועה הציונית משום שתקף את ההתיישבות
העובדת ואת הקק"ל.
בברלין מתכנס הוועד הפועל הציוני כדי לדון ב"דו"ח הסוכנות". הדו"ח מותקף מכל
31-19 ביולי עבר, ווייצמן התומך בו - מאיים להתפטר. בסופו של דבר מתקבלות
רוב עמדות השוללים, אך כמעט כל הצדדים יוצאים מרוצים, ונפתחת הדרך להקמת הסוכנות
היהודית המורחבת.
"תקרית הכותל" בירושלים. שוטרים בריטים מרחיקים מחיצת-בד ברחבת הכותל המערבי.
סערה ביישוב היהודי. בחודשים הבאים מתלהט הסכסוך בין ערבים ליהודים סביב רחבת
הכותל.
24 בספטמבר (יום הכיפורים תרפ"ח)
הערבים מאשימים את היהודים בכוונה "לכבוש את מסגדי הר הבית".
הקרן הקיימת מודיעה על רכישת קרקע גדולה באזור שומם - עמק זבולון. בשלב הראשון
נרכשים 22 אלף דונם.
20 בנובמבר
1928 היא עדיין שנה קשה. מספר העולים - 2,178. מספר היורדים גבוה מעט יותר - 2,186.