בשנת 1882 החל גל עלייה ראשון לארץ ישראל ביוזמת אגודת ביל"ו. במקביל נעור ברחבי העולם דור של פעילים למען ישוב ארץ ישראל, בהם ד"ר נתן בירנבאום, ר' שמואל מוהליבר, אברהם גרינברג, מנחם אוסישקין, אחד העם, נחמן סירקין ואחרים.

הפעילות הציונית של אותה תקופה התאפיינה גם בניסיונות לקיים ועידות וכינוסים של תומכי התחייה המדינית בעם היהודי. הידועה בהם היא ועידת קטוביץ שהתכנסה ב-1884 בהשתתפות נציגי חובבי ציון ממזרח וממערב אירופה כדי להתוות תוכנית פעולה משותפת.
הוועידה ציינה בין השאר את יום הולדתו ה-100 של משה מונטיפיורי, והוחלט בה על כינון ועד מרכזי של אגודות חובבי ציון. בנוסף הוחלט לשלוח משלחות לארץ ישראל במטרה לגבש סיוע למתיישבים החדשים בארץ, ולפנות לשלטונות התורכיים בקושטא בניסיון לבטל את האיסור על עלייה לפלשתינה.
בעקבות ועידת קטוביץ באו כינוסים נוספים שהיוו תחנות בדרך להקמת ההסתדרות הציונית ולקיומו של הקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897.

חלוצי הציונים שעלו באותן שנים לארץ ישראל, הקימו את המושבות הראשונות, בהן פתח תקווה, ראש פינה, זכרון יעקב, נס ציונה, ראשון לציון וגדרה. חלקן זכו לתמיכתו של הברון בנימין אדמונד רוטשילד, ואחרות נאלצו להתמודד עם מצוקות ימי הבראשית בכוחות עצמן, או בתמיכת האגודות הציוניות באירופה.

פעילותה של התנועה הציונית נמשכה לאורך כל המאה ה-20 באמצעות המוסדות הציוניים שקמו במרוצת השנים והיא ידעה עליות ומורדות, כישלונות והצלחות, בדרך להקמת מדינת ישראל. פעילות זאת לא פסקה גם לאחר הכרזת המדינה ב-1948, והיא נמשכת בימינו בארץ ובתפוצות באמצעות ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית.

הקודם הבא