7 בדצמבר 2010 / ל' כסלו התשע"א

כתושב טירת הכרמל, עיר במחוז חיפה הנושקת ליערות הכרמל, דוד הינו אחד מאלפים שנאלצו לפנות את בתיהם ללא התראה מוקדמת. למרבה המזל, שלא כמו רבים אחרים, ביתו לא נהרס.

"בהתחלה הבחנו רק בלהבות כ- 50 מטר מהבית שלנו, וכאשר יצאנו החוצה ראינו את הפיח. מעולם לא חשבנו שהאש תגיע אלינו, אך עד השעה 6 בערב היא כבר התקדמה לעברנו כמו כדור אש", ספר דדו , אשר השתתף עם בתו שירז ביום כיף ב"לונה פארק" בתל אביב, שנערך ב- 6 בדצמבר. פעילות זו אורגנה על ידי הסוכנות היהודית, בשיתוף עמותת "מגדל אור" ותנועת "הנוער העובד והלומד".

בני משפחת דדו הינם רק שניים מתוך למעלה מ-1,000 ילדים ובני נוער מטירת הכרמל ומכפר הנוער "ימין אורד" (שכמה מבנייניו נהרסו בשריפה), שחייהם נעקרו ונהרסו כתוצאה מהאש, אשר נהנו מטיול ההפגה ,תודות לנדיבותן של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה.

"הבת הקטנה שלי הייתה היסטרית," נזכר דדו, אב לארבעה ילדים. תחילה נטשה המשפחה את ביתה ועברה להתגורר בבית אמו, אך עד מהרה גם ביתה נכלל באזור הסכנה והמשפחה כולה עברה לביתו של קרוב משפחה אחר.

עבור לאה חיון, אף היא תושבת טירת הכרמל, אם לשלושה, הנזק שנגרם על ידי האש הינו לא רק פיזי אלא גם רגשי. ילדה הבכור, היא מספרת, פחד לעזוב את חדרו. הלחץ היה חסר תקדים. ריח השריפה היה נורא ואיום.

"זה היה מפחיד ביותר", אמרה לאה. "ברחנו מהבית שלנו והיו לנו רק מספר דקות להחליט מה להביא איתנו. מה אתה יכול לקחת ברגעים כאלו? את הילדים כמובן, כמה בגדים ואת התמונות שעל הקיר."

אנג'לינה חוואטו, תושבת טירת הכרמל ואם לשניים, אמרה כי החלק הקשה ביותר היה להסביר לילדיה את שאירע. "אין מילים לתאר זאת", סכמה.

ומורן אלקיים, תושבת טירת הכרמל ואם לשלושה, אמרה כי האירועים החזירו אותה לימי מלחמת לבנון השנייה. "האזור שלנו הרוס, הילדים בפאניקה וכולנו תחת לחץ אדיר", אמרה.

יום בילוי במקום כייפי, כדוגמת פארק שעשועים, הוא בדיוק מה שפסיכולוגים ומומחים לטראומה ממליצים לילדים במהלך משברים כמו אסון השריפה.

"מקום זה (הלונה פארק) הוא חיוני עבור ילדים ומשפחות אשר נפגעו מהאש," אמר יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי.
אורי כהן, מנהל "מקיף דתי אריאל", בית ספר תיכון בטירת הכרמל, הבין מההתחלה, כי ילדים באזור האש זקוקים להקלה מסוימת. לכן היה אחד מהפעילים המרכזיים בהבאת למעלה מ- 1,000 בני נוער מהאזור ללונה פארק.

"אני מאמין כי חובתי כמחנך היא לא רק לחנך וללמד את התלמידים שלי, אלא גם להיות שם בשבילם בתקופות כאלו. חשוב שנעזור להם עכשיו לצחוק ולשכוח למשך כמה שעות את מה שחוו, "הוא אמר. בית הספר בניהולו מורכב בעיקר מעולים יוצאי אתיופיה ומתלמידים ממשפחות מעוטות יכולת, כך שטיול למקום כמו הלונה פארק מוערך באופן מיוחד.

"זו הייתה טרגדיה עצומה. ראינו משפחות ברחוב כשברשותן רק כמה שקיות פלסטיק. לא היה להן לאן ללכת וכמה אף נשארו ללון ברחוב," הוא מספר.

עבור עייש ימיני, 17, תלמיד "מקיף דתי אריאל", יום הכיף בלונה פארק ממש החזיר אותו לחיים. "זה משחרר מכל הלחץ שחווינו," הוא אמר. "זה מעניק לנו את כל העוצמה, הכוח והאנרגיה הנדרשים לנו כדי להמשיך."

נקודת אור אחת בכל הטרגדיה הזו הייתה הדרך בה הקהילות היהודיות ברחבי העולם הציעו את תמיכתן והביעו סולידאריות.

"ברגע שדיווחו בחדשות על פרוץ האש, הפדרציות היהודיות ברחבי צפון אמריקה היו מוכנות ומעוניינות לסייע", אמר שרנסקי. "הסוכנות היהודית היא הכלי שבאמצעותו העם היהודי יכול להראות את תמיכתו ואת הסולידאריות שלו עם ישראל."
או כמו שאמרה מורן אלקיים, אם מטירת הכרמל: "כל הכבוד לסוכנות היהודית!"