26 בינואר 2010 / י"א בשבט התש"ע

אומרים על יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וראש הממשלה הראשון של ישראל דוד בן גוריון שהוביל את הציבור הישראלי מן המרכז אל הנגב. זאת בעקבות הליכתו הדרמטית להתגורר בשדה בוקר. אלה שאומרים צודקים.

כשהתגורר בשדה בוקר, ב- 6 באפריל 1955 , הוא הסב לשולחן סדר הפסח וקרא את מה שהוא כינה "הגדת ימינו":

"...ובן חלוצאי היה אומר : כל מי שלא אמר שלושה דברים אלה בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הם : בטחון העם, ישוב השממה וקיבוץ גלויות...." (דוד בן גוריון, יחוד יעוד, דברים על בטחון ישראל)

וזו הייתה הגישה שהנחתה את החברים שהקימו את ניצנה, פרי יוזמת המחלקה לעלייה בסוכנות היהודית, בהנהגתו של ראש המחלקה דאז – אורי גורדון ז"ל, ואנשי המחלקה להתיישבות.

אורי, שהיה תלמידו של דוד בן גוריון, גייס להגשים את חלום הקמת ניצנה את האיש שעמד מאחורי הקמת חבל לכיש בשנות החמישים, אריה (לובה) אליאב.

הדרך לא הייתה קלה והיו משברי דרך: העדר תמיכה , מאבקים עם הקרקע.

אבל החזון לא כשל אלא הפך לדוגמא של אתר התיישבותי-חינוכי שמאכלס למעלה מחמישה עשר אלף תלמידים-מבקרים מדי שנה בשנה, חממה לגידול וישום של תיאוריות מדעיות שמנצלות את השמש החמה לצרכים שימושיים.

התלמידים והמבקרים שמגיעים לניצנה לומדים אסטרונומיה, ניצול משאבי השמש (אנרגיה סולרית), לימודי מדבר, רכיבה במדבר, ועוד.

והמקום מהווה גם מרכז קליטה שמאכלס כמאה עולים, מדי שנה בשנה, מחמ"ע וצפון אמריקה.

לארה חזנוב (20) מרוסיה הלבנה , הגיע לכאן במסגרת תכנית "מאיר" (סל"ה ):

"המגורים כאן, בניצנה, פתחו לי אפקים חדשים וחיברו אותי לטבע".

לחצ/י כאן לעוד על ניצנה.