עברו עליי חודשים ארוכים של התלבטויות והתחבטויות, עד שברגע אחד של חוסר שפיות אספנו את עצמנו, הבאנו את חברינו (אוריאל קירש, אחיה פרנקל וחיים בהגאון) ולא אמרנו מי ומה...

כך יצאנו בשליחות ארגון 'תורה מציון' לאטלנטה שבמדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית. זה בסדר, גם לי לא היה מושג איפה זה עד שהגעתי...

מגיעים לאטלנטה

אריה (ראשון משמאל), אוריאל, באגי, אחיה ורועי

שליחי 'תורה מציון', ואני ביניהם, מתגוררים בדירה נאה ומאובזרת ברחוב כריסטמס באטלנטה (כמה גלותי...). במרחק הליכה יש סוּפר, מכון כושר, בית כנסת, מסעדות למיניהן, אוניברסיטה ועוד, אבל אנחנו לא מתעצלים ומגיעים לכל מקום... במכונית.

באטלנטה כ-120,000 יהודים – אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים, 'יורדים' ויהודים שלצערנו הרב, איבדו את זיקתם ליהדות. המצב בהחלט קשה אך אנחנו לא מוותרים ומזמינים את כולם להשתתף בפעילויות שאנו מארגנים.

קצת על הקהילה היהודית באטלנטה תוכלו לקרוא באתר הזה: http://www.shalomatlanta.org/content_display.html?ArticleID=142937

מטיילים

הולכים לעבודה

מתברר שיש כאן המון עבודה. בבקרים אנו מלמדים (בחברותות או בקבוצות קטנות) בבית הספר היהודי G.H.A. -Greenfield Hebrew Academy (ע"ש המשפה שתרמה את בית הספר) ובתיכון היהודי Yeshiva Atlanta. אנו מתפללים בבית הכנסת 'ישראל הצעיר' בשכונת טוקו-הילס באטלנטה, ובכל יום אנו שומעים שיעור מרב הקהילה, הרב מתתיהו ברוייד, ולומדים עם אנשים מהקהילה משנה, גמרא, מחשבת ישראל, הלכה ועברית. בסוף כל יום אנו חוזרים לבתינו עייפים אך מרוצים לארוחת ערב שחיים בהגאון (באגי) מכין לנו. הרב זאב פרבר, ראש הכולל ואחראי על בנות בני עקיבא, דואג לנו לכל מחסורנו – משיפוץ הדירה ועד למכוניות ולטלפונים ניידים. המשפחות כאן ממש נלחמות ביניהן מי תארח אותנו, וכולם מאוד נחמדים ואדיבים כלפינו.

הג'ורג'יאנים סימפטיים ואדיבים. מוותרים זה לזה בכביש, בתור בסופר, אומרים סליחה, בבקשה ותודה בכל שיחה, מרבים לחייך, ואומרים שלום גם כשהם לא מכירים אותך. כאחד שגדל כל חייו בתרבות ישראלית מחוספסת, היה לי קשה להבין את התרבות הזאת, אך לאט-לאט התחלתי להבין שנימוס ודרך ארץ הם תרבות הרבה יותר הגיונית ונעימה, ואילו בישראל, ההתנהגויות ונורמות החיים הן לא נורמליות בהשפעת המלחמות הרבות, האיומים שבהם היא נתונה, הלחץ והשכול.

בכל יום שרים את 'התקווה'

בבתי הספר שבהם אנו מלמדים שרים בכל יום את 'התקווה' ומתפללים לשלום מדינת ישראל. ללימוד העברית מוקדש זמן רב, דבר שמעודד אותנו לחשוב שליהודים כאן יש רצון עז לעלות בשלב כלשהו לישראל.

בזמננו הפנוי, והוא נדיר, כל השליחים משתדלים לבלות יחד בטיולים, באולינג, רפטינג, או סתם אכילת פיצה. אנחנו נהנים יחד ועוזרים זה לזה בהפגת הגעגועים הביתה.

אני מקווה שאתם שם, ברחבי העולם, עושים חיל בשליחותכם ונוגעים בנשמתו של כל יהודי. לשמחה יש כוח גדול ואנחנו משתדלים כל הזמן לשמוח ולחייך, דבר שמקרב אלינו אנשים רבים.

שתהיה לכם שנה נפלאה ומוצלחת, תיהנו ותשמחו!

להתראות בישראל,
אריה,
גלות אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית