שנינו יחד, מושב ליד מושב

הבעיה הראשונה צצה כבר בטיסה מקייפטאון ליוהנסבורג, טיסת פנים בחברת תעופה ארצית שלא הכירה בחשיבותו של ספר התורה הענק והתעקשה להובילו ככל מטען, בבטן המטוס. לא הועילו הוויכוחים המרים וניסיונות השכנוע הרבים, ובעל-כורחי הועבר ספר התורה בבטן המטוס. לאחר הנחיתה גיליתי שידיותיו של הספר נשברו, מה שגרם לי צער רב וכאב לב.
החלטתי שזה לא יקרה שנית, אני הרי בשליחות קדושה, כמו שאמרו בשעתם האחים בלוז...
מיוהנסבורג נסעתי לפגישה בפרטוריה עם סגנו של שגריר ישראל בדרום אפריקה ובפי בקשה: הפעל את קשריך באל-על להעברת ספר התורה צמוד אליי. קיבלתי את הבטחתו.
משם נסעתי חזרה ליוהנסבורג לפגישה עם ראש נציגות אל-על בדרום אפריקה, מר יוסי טובול, שלאחר התלבטויות, התחבטויות ולחצים הסכים להקצות מושב נפרד לספר התורה, לצדי...

דורון קליין, לשעבר נציג הסוכנות בדרא"פ, ועופר דהן, עם ספר התורה

שמחת תורה בשדה התעופה ביוהנסבורג

בשדה התעופה של יוהנסבורג, בדרכי לישראל – כשתיק הנסיעה שלי בהצלבה על חזי, הטרולי נגרר בידי האחת וידי השנייה אוחזת בספר התורה, הנשען בכל כובד משקלו על כתפי (מפאת כבודו לא הסכמתי להניחו על עגלת המטען) – אני נע בתוך שדה תעופה ענק בין אלפי אנשים לבנים ושחורים מקומיים.
פתאום התקרבו אליי בכל עבר אנשים זרים, הזדהו כיהודים, בלי מילים נישקו את ספר התורה והמשיכו בדרכם. כולי התרגשות, על סף דמעות, אני הולך עם ספר התורה בתחושת שליחות וקדושה.

בדיקות לספר תורה?

המסע נמשך: אני מסרב שהספר יעבור בדיקת שיקוף מחשש שיינזק. אחראי האבטחה והביטחון של אל-על הסכים להעביר את הספר עד דלת המטוס, ואותי, כמובן, במסלול המקוצר. הייתי כבר תשוש מהמשקל הכבד, שכן לא דומה הוצאת ספר תורה מארון הקודש לצורך קריאה בתורה, לתנועה של יותר משעה וחצי ברחבי שדה תעופה ענק, הכוללת תהליכי ביקורת ועוד.

עופר וזוכי חידון התנ"ך

ספר התורה בחגורת בטיחות

נכנסתי למטוס, וכפי שהבטיח לי ראש נציגות אל-על, נשמר עבורי מושב כבוד בשל ספר התורה. חגרתי את הספר בחגורת הבטיחות במושב שלידי. כל נוסעי הטיסה הגיעו לנשק אותו. אחד האנשים פנה אליי ואמר לי: "עם ספר תורה זה אני מרגיש בטוח בטיסה". עניתי לו שאין ספק שאם חלילה יקרה משהו בטיסה, ספר התורה יינצל...
בעת חלוקת ארוחת הצהריים ניגשה אליי הדיילת ושאלה: "ומה בשבילו?". עניתי לה בבדיחות: "רק כשר". לאורך כל הטיסה לטשו מבטים מכל עבר ושאלו שאלות, כמו מהיכן הספר ולהיכן הוא מובל, ונתנו לי מחמאות על המעשה.
עם הנחיתה בנתב"ג חזרה הסיטואציה על עצמה: מבטים, התקרבויות מהוססות ונשיקות (לתורה כמובן). בחצות הלילה, עם הגיעי לנהרייה, הזמנתי מונית הביתה לכפר ורדים, ועוד הפתעה: נהג המונית ראה את ספר התורה על כתפיי וסירב לגבות ממני תשלום עבור הנסיעה.
לאחר יומיים שבהם נתבשמנו מספר התורה שבביתנו, העביר אותו חברי מהכפר, אברי משגב, לקהילה הדרום אפריקאית בנתניה, והיא קיבלה אותו בשמחה גדולה.

עופר וסמינר שליחים

זהו סיפור קטן של שליחות, יהדות וציונות, של קהילה אוהבת ישראל, של שמחה וקדושה, של שייכות לבני העם היהודי – המוצאים את דרכם להיות קשורים זה אל זה מקצה העולם אל קצהו, של התחברות לתורה אחת של נציגי אל-על, שגריר ואנשי ביטחון, נוסעים ועוברי אורח בשדות תעופה ובמטוסים.