אהרון דוד גורדון

 1856-1922

הוגה דעות, סופר, ציוני, מנהיג ומורה הדרך של פועלי העליה השניה.

נולד בטריאנו, רוסיה. הוא קיבל חינוך מסורתי ורכש השכלה

כללית בעצמו. לאחר שנפסל לשירות צבאי ערב בריאות לקויה

הוא עבד כפקיד באחוזה של קרוב משפחתו הברון גינזבורג.

הוא עבד בתפקיד זה כ- 20 שנה ואז ב- 1903 כאשר נמכרה האחוזה

לבעלים חדש הוא החליט לעלות לארץ ישראל. שנה לאחר מכן

הוא עלה לארץ ישראל כאשר הוא משאיר מאחוריו את אישתו

וביתו( הן הצטרפו אליו הארץ לאחר 5 שנים ). כאשר הגיע

לארץ ישראל היה גורדון נחוש לעבוד בעבודת כפיים, לעבוד

את הקרקע במו ידיו למרות שמעולם לא עבד בסוג זה של עבודה

והיה באותה עת בן 48. הוא עבד בפתח-תיקווה, ראשון לציון

ובישובי הגליל. הוא סבל מכל קשיי החיים של חלוץ- חוסר

עבודה, חוסר ביטחון, רעב וקדחת. הוא חי בשנותיו האחרונות

בדגניה ושם אף מת.

גורדון שהושפע רבות מהסופר הרוסי טולסטוי, האמין שיכולתו

השכלית של האדם, למרות היותה חשובה להשרדותו, נטתה לגרום

לבידודו בעולם וביקום בכללותו. הוא ראה בדת כאמצעי שמאחד

את האדם עם הטבע, האלוקים לא יכול להיות ידוע לאינטלקט

אך ניתן לחוש בו בכל הדרו כאשר חווים חיים הקשורים לעבודת

אדמה. את רעיונותיו הוא הפיץ החל משנת 1909 מעל גבי דפי

"השומר הצעיר".

גורדון ראה את תקומתו של עם ישראל כהוכחה לנכונות הפילוסופיה

שלו. " היינו הראשונים לטעון שהאדם נברא בצלם אלוהים,

אנו חייבים להרחיק לכת ולהגיד: האומה חייבת להווצר בצלם

אלוהים. לא בגלל היותנו טובים מיתר שאר העמים, יחידי

סגולה, אלא בגלל שאנו נושאים על כתפינו משא ועול אשר

קורא לכך. בכך ששילמנו את המחיר בעינויים וכד' , דברים

שאותם העולם לא הכיר, זכינו בזכות להיות הראשונים ביצירת

עולם יצירה זה "(ציטוט לא מדויק מתוך תרגום).

בהאמינו שהגאולה היהודית יכולה לבוא רק מתוך מאמץ עצמי

של כל אדם בפני עצמו בנפרד, נמנע גורדון מהפוליטיקה ולא

היה נלהב מהצהרת בלפור או מין הציונות המדינית של הרצל.

בכך שנתן דוגמא אישית וחי על פי תורתו בעצמו. הוא השפיע

רבות על דור העליה השניה ועל פועלים יהודיים בכל רחבי

העולם. תנועת "צעירי גורדוניה " שקמה ב- 1925 נקראה על

שמו והתבססה על רעיונותיו.